החלטה בתיק בש"פ 2800/13

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח) מיום 20.3.2013 בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        במהלך חודש יולי 2011 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בנתניה (להלן: כתב האישום הראשון) בו הואשם בגידול שתילי סם מסוג קנבוס במשקל של 700 גרם ובהחזקת סם וכלים המשמשים לסם. בד בבד עם כתב האישום הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים, וביום 6.7.2011 קבע בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת י' קלוגמן) כי מדובר אמנם בעבירות שבהן יש ליתן משקל כבד לאינטרס של הגנה על הציבור מפני מבצעיהן אך הוא הוסיף וקבע כי נוכח גילו הצעיר של העורר, עברו הנקי והעובדה שנטל על עצמו את האחריות למעשים, יש לשחררו בתנאים שכללו, בין היתר, מעצר בית בבית הוריו בנתניה. ביום 24.4.2012 הורשע העורר בעבירות של גידול סם מסוכן, החזקת סם שלא לשימוש עצמי והחזקת כלים המשמשים לסם, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, אך בהסכמת הצדדים נדחה מועד מתן גזר-דינו מספר פעמים, והוא טרם ניתן.

2.        ביום 21.2.2013 הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: כתב האישום), ובו שני אישומים. באישום הראשון (להלן: האישום הראשון)מואשם העורר בכך שביום 31.1.2013 נסע מנתניה לתל אביב, תוך הפרה של תנאי מעצר הבית ושל עונש פסילת רישיון נהיגה שנגזר עליו בהליך אחר. עוד נטען בכתב האישום כי העורר שיקר כאשר נשאל על-ידי השוטרים שעיכבו אותו לפרטיו וכן כי החזיק ברכבו סם מסוכן מסוג קנבוס. בשל כך, הואשם העורר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סמים לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח והוא נעצר ושוחרר על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב בתנאים שכללו איסור להיכנס לעיר תל-אביב עד ליום 7.2.2013.

           באישום השני (להלן: האישום השני)מואשם העורר בכך שביום 5.2.2013 שב ונסע מנתניה לתל-אביב, תוך הפרה של תנאי מעצר הבית והאיסור להיכנס לעיר תל-אביב וכן תוך נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה. עוד נטען בכתב האישום כי העורר שנהג ברכב מסוג אופל קורסה (להלן: הרכב) והנוסע שישב לידו, לא חגרו חגורות בטיחות וכי השוטרים שזיהו אותם הורו להם לעצור את רכבם בצד הדרך אך במקום להיענות להוראת השוטרים, כך על-פי כתב האישום, נהג העורר בפראות ובמהירות מופרזת ברכב, חצה שני צמתים באור אדום ונהג באחד הרחובות בניגוד לכיוון התנועה, תוך סיכון כלי רכב רבים. השוטרים שדלקו אחריו עוכבו על ידי כלי רכב שנאלצו לסטות ממסלולם ובינתיים, כך נטען, נטשו העורר והאחר שנסע עימו את הרכב ונמלטו. לבסוף נטען בכתב האישום כי במהלך המרדף אחרי העורר, השליכו העורר והאחר מן הרכב שבו נסעו תיק שהכיל ארבע שקיות סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 156.17 גרם. בשל כל זאת, הואשם העורר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרת הוראה חוקית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונהיגה בקלות ראש בזמן פסילה וללא ביטוח.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקבלו את הבקשה דחה בית המשפט המחוזי את טענת העורר בדבר היעדר ראיות לכאורה לגבי האישום השני וציין כי תעודת הזהות ומכשיר הטלפון הנייד של העורר נמצאו ברכב וטביעות אצבעותיו של העורר נמצאו על הסם שהושלך ממנו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אחד השוטרים שהורה לעורר לעצור בצד הדרך, יניב יפת (להלן: יפת), היה זה שעצר אותו ימים ספורים קודם לכן בפרשה המתוארת באישום הראשון והוא זיהה אותו כמי שנהג ברכב טרם שהצליח להימלט. בית המשפט המחוזי דחה את טענת העורר כי יפת זיהה אותו רק בדיעבד לאחר שמצא את תעודת הזהות שלו ברכב, וקבע כי בהודעותיהם של יפת ושותפו ציינו שניהם במפורש כי יפת זיהה את העורר כבר בעת שהורה לו לעצור בצד הדרך. משנמצאו ראיות לכאורה לביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, ומשלא הייתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, בחן בית המשפט המחוזי אפשרות של חלופת מעצר אך שלל זאת בקובעו כי העורר הפר הוראות חוקיות פעם אחר פעם. הוא נהג ברכב אף שרישיונו נפסל ויצא מביתו בניגוד לתנאי מעצר הבית. בית המשפט המחוזי אף הדגיש בהקשר זה את העובדה שהמעשים המתוארים באישום השני אירעו חמישה ימים בלבד לאחר שהעורר נעצר ושוחרר בתנאים וסבר כי הדבר מלמד על עזות מצח וזלזול בהוראות בית המשפט. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי האופן שבו נמלט העורר מן השוטרים מוביל למסקנה כי הוא אינו נרתע מלסכן את חייהם של אחרים על מנת שלא להיתפס. על כן ואף ששירות המבחן המליץ לשלוח את העורר לחלופת מעצר בפיקוח חברתו ודודו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לשוב ולתת בו אמון והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.        מכאן הערר שלפנינו, בו שב העורר וטוען כי לא נמצאו ראיות לכאורה לכך שהוא זה אשר ביצע את העבירות המיוחסות לו באישום השני. לטענתו במועד שבו בוצעו עבירות אלה הוא שהה בביתו בנתניה, וכי יש תימוכין לכך בהודעותיהן של אימו ואחותו. עוד טוען העורר כי יפת זיהה אותו כנהג הרכב רק לאחר שמצא את תעודת הזהות והטלפון הנייד שלו ברכב, ומכאן שלא ניתן לראות בזיהוי זה ראיה מספקת לכך שהוא נהג ברכב. אשר לטביעות האצבע שנמצאו על השקית שהושלכה מהרכב טוען העורר כי אין בכך ראיה לכאורה נגדו שכן מדובר ברכב ששכר אחיו והשקית שימשה אותו בעבר לסחיבת מצרכים. באופן דומה טוען העורר כי תעודת הזהות שלו והטלפון הנייד שלו נמצאו ברכב מפני ששכח אותם שם מוקדם יותר באותו היום כאשר אחיו הסיע אותו לביתו. בנוסף טוען העורר כי אחיו דיווח על גניבת הרכב סמוך לפני השעה שבה על פי הנטען נצפה העורר בתל-אביב ומכאן שמדובר בדיווח אמין שממנו ניתן ללמוד כי אדם אחר שגנב את הרכב מאחיו הוא זה שביצע את העבירות המתוארות באישום השני. עוד טוען העורר כי אף אם היו ראיות לכאורה לכך שהוא זה שנהג ברכב, לא היה מקום להאשימו בעבירה החמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן לא נטען כי סיכן הולכי רגל וניתן היה להסתפק בעבירה קלה בהרבה - נהיגה בקלות ראש. לעניין חלופת המעצר, טוען העורר כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש להורות על מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה במקרים חריגים בלבד ולטעמו שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מן ההמלצה החיובית של שירות המבחן. לבסוף מציין העורר כי אין לו עבר פלילי וכי הוא מצוי בעיצומו של הליך שיקום במסגרתו השתלב בקבוצת טיפול לצורך הפסקת השימוש בסמים. הוא טוען גם כי יש להתחשב בכך שתקופת מעצר הבית שלו הייתה ארוכה ביותר ונוכח כל זאת מבקש העורר לקבל את הערר ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית בפיקוח דודו וחברתו ובאיזוק אלקטרוני.

5.        המשיבה מצידה טוענת כי יפת זיהה את העורר כנהג הרכב בעת שהורה לו לעצור, וכי ולא מדובר בזיהוי בדיעבד הנסמך רק על החפצים שנמצאו ברכב. לטענת המשיבה, יש לכך תימוכין הן בהודעתו של יפת הן בהודעת שותפו. אשר לטביעות האצבע שנמצאו על השקית שהושלכה מהרכב, טוענת המשיבה כי לא מדובר בטביעות אצבע שנמצאו רק על השקית החיצונית שאולי שימשה לנשיאת מצרכים, אלא גם בטביעות אצבע שנמצאו על שקיות הסם שהיו בתוכה. בהתייחס לטענת האליבי טוענת המשיבה כי מדובר בבני משפחה שיש להם אינטרס לחפות על מעשי העורר, וכן היא טוענת כי נמצאו סתירות בעדויותיהם. בנוסף, טוענת המשיבה כי ייתכן שאחי העורר דיווח על גניבת הרכב מפני שלא ידע שהעורר הוא זה שלקח את רכבו וייתכן גם שדיווח באופן כוזב על הגניבה בשל החשש שאחיו שנטל את הרכב ייתפס. כך או כך, טוענת המשיבה, לא מדובר בראיה הסותרת את חומר הראיות לכאורה הקושר את העורר לאירוע והיא מוסיפה וטוענת כי נהיגתו חסרת המעצורים של העורר אשר נסע במהירות גבוהה, חצה רמזורים באור אדום ונהג בניגוד לכיוון התנועה, הייתה יכולה לגרום לתאונת דרכים קטלנית ולכן היא סבורה כי שחרור העורר לחלופת מעצר עשוי לסכן חיי אדם. לבסוף, טוענת המשיבה כי לאחר שהעורר כבר הפר פעמיים את תנאי מעצר הבית אין מקום לשוב ולשחררו לחלופת מעצר ועל כן יש לדחות את הערר.

6.        דין הערר להידחות.

           מתיק החקירה עולה בבירור כי בניגוד לטענות העורר טביעות אצבעותיו נמצאו על כמה מן השקיות השקופות שהכילו סמים ולא על שקית הסופרמרקט שהייתה עשויה לשמש לנשיאת מצרכים. משכך, ונוכח משקלו הנכבד של הסם שנמצא נראה שקיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית הכלולה באישום השני. אשר לעבירות הנוגעות לנסיעה ברכב, העורר שב וטען בפניי כי זיהויו על-ידי השוטר יפת בוצע רק בדיעבד, אך כפי שכבר קבע בית המשפט המחוזי יפת ושותפו מציינים במפורש בהודעותיהם כי העורר זוהה על ידי יפה "בזמן אמת" כמי שנוהג ברכב בזוכרו אותו מן המעצר הקודם. אכן, ההודעות שמסרו שני השוטרים אינן מתיישבות לכאורה עם ההודעות שמסרו אמו של העורר ואחותו, אשר סיפרו כי ראו את העורר בבית ההורים בנתניה ושוחחו איתו באותה שעה שבה לטענת השוטרים זוהה יפת כמי שנהג ברכב ובו הסם ברחובות תל-אביב. אך גם אם ההודעות אינן מתיישבות אלה עם אלה, אין צורך להכריע בשלב זה איזו גירסה עדיפה, ודי בכך שהראיות מעלות על פניהן סיכוי סביר להרשעת העורר (בש"פ 8646/09 עמר נ' מדינת ישראל, פס' 6 (10.11.2009); בש"פ 2785/13 מדינת ישראל נ' ג'אבר, פס' 9 (21.4.2013)). בהקשר זה יצוין כי הודעות האם והאחות מבססות לכאורה טענת אליבי אך יש לזכור כי מדובר בגרסאות של בנות משפחה החפצות בטובת העורר וכן יש לזכור כי האם נחקרה בהקשר זה תחת אזהרה בחשד להפרת אחריותה כערבה לתנאי מעצר הבית של העורר. עוד יצוין כי איני רואה ליתן בשלב זה משקל ראייתי משמעותי לדיווח שמסר אחיו של העורר בדבר גניבת הרכב, שכן אף אם מדובר בדיווח אמין ייתכן בהחלט שהעורר עשה שימוש ברכב ללא רשותו של אחיו. משכך - בהתחשב בהודעות השוטרים; במציאת חפצי העורר ברכב; ובהיעדר כל הסבר סביר למציאת טביעות אצבעותיו על העורר על שקיות הסם שנמצאו ברכב, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר באישום השני ואילו באשר לאישום הראשון לא הייתה כלל מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה.

7.        משקבע בית המשפט המחוזי כי העורר לא חלק על קיומה של עילת מעצר, איני רואה צורך לדון בכך במסגרת הערר אך למעלה מן הצורך יש לציין כי אין בפסיקה תימוכין לטענת העורר כאילו יסודות עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) אינם מתקיימים כאשר הסיכון שנגרם הוא לנוסעים בכלי רכב אחרים ולא להולכי רגל (וראו ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, פס' 13-12 (29.6.2005)).

            אשר לחלופת המעצר המוצעת, לא מצאתי כי יש בה כדי לאיין את מסוכנות העורר. יש לזכור כי בית משפט השלום קבע בהחלטתו בבקשה למעצר עד תום ההליכים בכתב האישום הראשון כי קיימת עילה למעצר העורר בשל מסוכנותו אך נמנע מלהורות כן מפני שסבר כי ניתן לאיין את המסוכנות בדרך של מעצר בית. ואולם, לאחר שהובאו ראיות לכאורה לכך שתנאי מעצר הבית הופרו פעמיים על ידי העורר, וזאת בתוך חמישה ימים בלבד, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן לתת עוד אמון בעורר והמעשים המיוחסים לו מוכיחים כי מעצר הבית אינו מונע ממנו לבצע עבירות נוספות. עוד יש לציין כי גם עונש פסילת רישיון הנהיגה לא הרתיע את העורר, ובכתב האישום מיוחסות לו שתי עבירות של נהיגה בעת פסילה. יתירה מכך, נכונותו לכאורה של העורר להימלט משוטרים המבקשים לעכבו, תוך יצירת סיכון ממשי לחיי אדם, מעורר את החשש כי העורר עלול לשוב ולהפר את תנאי מעצר הבית ולבצע אגב כך עבירות נוספות המסכנות את שלום הציבור. בהקשר זה הטעימה הפסיקה פעמים רבות כי מי ששוחרר לחלופת מעצר והפר את תנאי שחרורו, במיוחד אם ביצע אגב כך עבירה נוספת, ייעצר בדרך כלל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל, פס' 8 (6.2.2000); בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי, פס' 9-7(17.9.2009); בש"פ 7853/12 אלעואדרה נ' מדינת ישראל, פס' 21-20 (8.11.2012)). לנוכח הסיכון לציבור הגלום במעשים שבהם מואשם העורר בכתב האישום הנוכחי, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לסטות מכלל זה. תסקיר המעצר המליץ אמנם על שחרור העורר לחלופת מעצר, אך גם שירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה להרחיק עצמו מסמים, אינו מצוי בקשר רציף ובשיתוף פעולה מלא עם מסגרת טיפולית, ומתקשה להבין את הבעייתיות שבהתנהלותו.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏כ"א באייר התשע"ג (‏1.5.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: